3. ששת השכבות-

תיאוריית ששת השכבות פותחה ונכתבה על ידי ZHANG, הגישה השטחית של המודל מתארת התפתחות מחלה בגוף מאלמנט קור.

בעומק, מדברים על התפתחות המחלה דרך שכבות הגוף. 3 שכבות יאנג ו-3 שכבות יין. ככל שהפתוגן חודר יותר עמוק או חזק יותר, כך הוא מסכן את השכבות העמוקות של הגוף ופוגע ברמת הדם והיין. כלומר, ככל שהמחלה עמוקה יותר היא מסוכנת וחמורה יותר. עומק פלישת הפותגן קשור הן לעוצמת הפתוגן והן ליכולת החיסונית של הגוף.

החידוש הגדול של מסונגה זה במרידיאנים. במקום 6 מרידיאנים בידיים ו-6 ברגליים (סה"כ 12), יש 24 מרידיאנים הזורמים בכל הגוף וזה לפי שכבות. (TAI YIN HAND\FOOT).

4. מודל 4 הרמות-

מודל המתייחס לחדירת פתוגן עם אופי חום. ככול שהפתוגן חם יותר הוא פוגש את המחלה הרלוונטית. ככל שהפגיעה יותר קשה כך הוא פוגע ברמות הדם (הזיות, איבוד הכרה, פצעים), ככל שהוא יותר קל, כך הוא פוגש את רמת ה- WEI- הגנה. (מחלת חום קלה, נזל, כאב גרון...). שכבת הצ'י- שפעת חום, סערה, כאב ראש., רמת ה-YING- המחלה הכרונית שלא נעלמת, כשכל פעם מישהו מרגיש חלש, מעיד תופיע מחלה, רמת הדם- הרמה העמוקה ביותר, כשהדם מתחיל להשתולל ולצאת מכליו, פצעי מופיעים על העור, ה- Shen ניכרת שהיא פגועה.

5. מודל 8 העקרות-

מודל טיפולי המבקש לתאר את אופי המחלה, את מיקומה ואת דרכי הטיפול האידיאליות בה. זהו המודל הנפוץ ביותר לשימוש מבין המודלים של הרפואה הסינית. הכוללות 4 קטגוריות- מיקום (פנימי חיצוני), אקלים (חום, קור), מצב הפתלוגיה (עודף, חסר), אופי (יין, יאנג).

פנימי חיצוני- מדבר על מחלות עור, פרקים ושרירים, מדבר על האם בתוך האיברים או מעבר לכך.

עודף חסר- פתוגן נכנס לגוף ונהיה חום. האם חום עודף? חשיפה לקור מביאה פתוגן.

קור חום- חום תופס צבעים אדומים וסגולים (פנים אדומות) אבל יכול להיות גם מעודף וגם מחסר. החום יתבטא בזיעה, דופק גבוה, צמא.

קור יתבטא בצבעים כחולים, שחורים- כאבים מכווצים.

YIN YANG-  מדברים על אופי המחלה. ישנן מצבי קיצון, קריסת יין או יאנג. לפני המוות לרוב. הגוף נהיה כבד וחומרי מאוד (שעות ספורות לפני המוות) כשהנשמה עומדת לצאת.

6. צירי תנועה-

יש באדם 5 צירים\ עמודים דרכם אנו מתנהלים בעולם

צירי תנועה: אדמה, מים, עץ.    צירי תודעה: מתכת, אש.

השלד יודע לעשות 3 תנועות מרכזיות: לדחוף, לבלום, להסתובב (כל אחד קשור לאלמנט מסויים).

אם מטופל יבוא עם כאב נוכל לראות אם הכאב מגיע מציר מצויים (וגם לפי המילים בהם הוא משתמש לתיאור).

אך לפני כן חייבים לבסס ציר תודעתי (הקשור למעגל החיצוני- היכולת לתקשר עם החיצון. אנרגיה שנכנסת ויוצאת- התקשורת עם הסביבה). מול מעגל פנימי- זהות (האש- האני). מי אני דרך ציר ה- DOING- התודעתי או ה- BEING- הזהות.

המתכת זהו הקרום ביני לבין החוץ. אנשים שנפתחים יותר מדי בקלות- בעיית גבולות ברורות מול התכנסות יתר. כשמוטפל יגיד שהוא לא מרגיש את המגע שלך או יבקש ללחוץ יותר חזק אז הוא לא מרגיש את עצמו. יש בין הגוף החיצוני שלו לבין הרוח\נשמה\ צ'י שלו רווח (דוגמת באגרטל).

כל מגע- מייצר תגובה. תנאי הכרחי להבין שקיים ציר מתכתי בגוף ולהגיע לאש הפנימי הוא להבין שקיימים עוד 2 שלבים. שלב אחד קודם- חייב להעביר כוונה ולתווך- מה שרוצים לעשות. כוונה- אני שם את ה-SHEN שלי לסיטואציה. התגובה- נמצאת בגוף- לשם מגיעה הסגירה של האש ושם נמצאת התובנה, הנמצאת אצל המטופל- מעבר לגוף הפיזי שלו ויכול להתקיים בכל הרבדים. לפי הנוכחות של המטופל לציר התודעה אני יכול לדעת איך תהיה רמת השינוי אצלו.

אם המטופל מרגיש אך לא מגיע לתובנות- האפקט יהיה מצומצם. אם בכל טיפול יש שיפור והבעיה חוזרת- המטופל לא הגיע לתובנה.

האדמה- יודעת לבלום (החלק הקדמי של הגוף)- כל מי שאומר "נעשה שינוי לאט לאט" זהו לא משפט שהוא תמיד טוב. אדמתיים הם יותר מרובעים- שריריים, שמנמנים. כשמדברים איתם ישר עונים: "לא"- מילה בולמת. "רגע רגע רגע", "עוד לא", "אי אפשר בבת אחת" וכ'.. הרצון להאט ולעמוד במקום, יעדיפו את הבוס המזוויע על האי וודאות. הם יחישו כאבים בעמידה במקום.

אנשי המים- הדוחפים קדימה. "בואו נעשה", אנשים זורמים, מחפשים אקסטרים, התלהבות, ריגוש. הם המתמידים- שרצים מרתון. אצלם התנועה קדימה תיפגע.

אנשי העץ- רואים קדימה. שפה של בניה ותכנון, נטייה להגיד כן עם היצירתיות והגמישות שלהם. מצליחים לראות איך מתגברים על מכשולים. "בוא נראה מה אנחנו עושים", מטופל עם כאב שלד בתנועת סיבוב- אומרים לו שטיפול שתיים שלוש והוא "פיקס", הם יודעים להשתנות. אנשי העץ הם אנשים מסותתים, נראים אתלטיים וגמישים. יש להם אנרגיה מתפרצת- כדורגל, טניס. מנסה לפתור דברים כל הזמן. מנסים למצוא איזון בין הפצה לאיחסון. חייבים שתהיה להם מטרה בחיים.

מודלים טיפוליים של הזן שיאצו- (בדר"כ מתחלקים ל-2)

מודל הנבט-

מודל מצומצם יותר והבסיס למודל האמבה.

מסונגה אמר שהנבט והאמבה הם דברים בסייסים כל כך שאם הם חלק מהטבע ומתנהגים כך, גם בני האדם יתנהלו כך.

הרפואה הסינית נותנים פתרון להוליסטיות לפי שכבות המרידיאנים (TAI YIN HAND\FOOT) שזהו לא ה-TCM. ומסונגה איש זן- מציג את המרידיאנים בחזית. מרשת את כל הגוף. ברפואה הסינית מחייסים חשיבות לנקודות על גבי המרדיאנים, ומסונגה אומר שנקודות זה דבר משתנה ולכן מטפלים בכל המרידיאן- במה שעובר בין הנקודות.

הוא מציג קודם את מודל הנבט- המסתמך על התפתחות העובר.

מסונגה תיאר את התפתחות האורגניזם בהשוואה להתפתחות העובר, וכמו כן הביצית המופרית המתפתחת לבועית בעלת 3 מעטפות\ שכבות: עלה חיצון, עלה תיכון, פנים הנבט.

זהו מודל תיפקודי ונראה למה הוא זקוק כדי לעבוד:

- עלה חיצון: הדבר הראשון שקורה לעובר- הוא עטוף בקרום. קרום זה (עלה חיצון) הוא הפרדה מהחיצון ולמה שהולך נבנה ומתהווה מבפנים. בשלב הזה אני יודע מה אני לא- מחוץ לגדר שלי, מה אני כן? אני עוד לא יודע.. עוד מתפתח. מה הגדר עושה? היא מגנה, היא מכניסה דברים, מזינה. הגבולות האלו יכולות להיות גמישות אך שלא יהיו גמישות מדי. תפקידו קשור לסירקולציה בין פנים הנבט לבחוץ (התקשורת בין הפנימיות לחיצוניות)- התוכן שאני רוצה ליצוק לא נקבע לפי הגבולות אלא הגבולות נקבעות לפי התוכן. עלה חיצון יוצא החוצה ומבין מה הפנים רוצה (כדוגמת "חומה ומגדל"). מערכות קשורות הן האש מסייעת והמתכת- 4 מרידיאנים ושיש גיבוי בהזנה ובהגנה.

- מעטפת תיכונה: אחראית על תמיכה ועל המבנים, מה שהופך להיות מבנה השלד, השרירים והאיברים הפנימיים. מתחילים לבנות תשתית של הפנים, הכל מתחיל להיות מוכן אבל עדיין שום דבר לא יודע לעבוד (עד לשבוע 15 כבר יש הכל, אבל בלי הרחם העובר לא יחייה). מערכות קשורות אדמה, ועץ.

- פנים הנבט\ הליבה: יתחיל לעבוד כשתהיה פעולות. צריך להיות קיסר. מי שיפתח ויסגור את הדלת. אחראי על מערך התקשורת והעברת המסרים אל האיברים הפנימיים- מרכז הבקרה העצבי\ הורמונלי\ נפשי- גורם בסוף להכל לעבוד. העובר לא יכול לעבוד עד שהוא בשל לעבוד. מערכות קשורות הן האש השולטת והמים.

נקשר את שכבת המעטפת החיצונית לצ'י- זוהי שכבה תומכת של האורגניזים, היא מפרידה ויוצרת גבולות עם הסביבה ודואגת לסחר חליפין עמה. זוהי שכבה מאוד דינמית (ולכן קשורה לצ'י), מאופיינת בסירקולציה, תנועה ושינוי. אחראית על הקשר עם החוץ ומתווכת בין הפנים לחוץ ומגיבה אליו (וויסות טמפרטורה). היא נחשבת למערכת מאוד ספונטנית (מתאימה עצמה לצרכים של הפנים- הצרכים הם לא שלה, אבל היא מגיבה מהר למה שקורה כמו שתן, פתיחת נקבוביות זיעה וכ'). יש במערכת הזו הגנה אקטיבית והגנה פסיבית (כמו בישוב חומה ומגדל). החומה- פסיבית- מי שרוצה להיכנס יתכן ויתקע בשער סגור. ההגנה האקטיבית הם החיילים שעומדים על המשמר. כאשר מגיע שבט זר- סוגרים שער – עדיין פסיבי (העור בגוף האדם). ההגנה האקטיבית נכנסת לפועל כשהאיום גדל ונהיה רציני ואז צריך חיילים, חצים, אש- אקטיבי. על כך מחליט הקיסר. המתכת היא ההגנה הפסיבית (העור, ריסים), האש המסייעת זה הלוחמים (תאי T קילר, מאקרופאגים וכ'). כשמגיע פתוגן סוגרים גזרה ומחממים- ויסות טמפרטורה, מעלים חום, הפנים מתנפחות- לחימה אקטיבית. הרבה תלוי ביכולת הזיהוי של המערכת, בהעברה לקסיר הנבט. ובחוכמת מערכת החיסון (מערכת נרכשת). השכבה אחראית גם על מקצבים כגון נשימה- בגלל הספונטניות, מחזור- צריך להיות קבוע, שינה, פריסטלטיקה, זמני אכילה. כדי להוכיח הפרעת מקצבים צריך להיות של כמה בעיות במקצבים שונים, על פי בעיה במקצב אחד (רק במחזור למשל) לא ניתן לקבוע "הפרעת מקצבים". מערכת חיצונית קשורה לצ'י, תקשורת, סירקולציה, ויסות, הכנסה וסילוק, היא ספונטנית. מערכת אקטיבית ופסיבית.

לסיכום המעטפת החיצונית- הכליות מחליטות אם להפריש הורמונים, המחמם משולש עושה את השליחות בשבילו. הפריקארד עושה אותו דבר בשביל הלב. צריך שליחות טובה כדי שהמסרים יגיעו ויתקבלו החלטות בפרופורציות הנכונות. הגבולות לא מגדירות מי אני, אלא מי אני לא.

העלה התיכון- המבנה, החלל, בתוך שכבה זו מעוצבים התכנים, הוא קשור לתמיכה במבנים, לאחסנה, לתנועתיות, לכן הוא מקשור גם לשלד וגם לשרירים. זוהי שכבה שאחראית על פירוק המזון והפצתו. המערכות הקשורות אליו הן האדמה והעץ. האדמה- טחול קיבה, אחראיות על הכנסת המזון, פירוקו ועיכולו. העץ- כבד וכיס המרה, אחראים על הפצת חומרי העיכול אל הגוף, הפצת אנרגיה, ואיחסונה (הלוגיסטיקה). שכבה זו קשורה עם הדם והנוזלים בגוף.  בשכבה זו יש יותר חומר, היא יותר פנימיות ועובדת יותר לאט. עובדת דרך המתכת. שכבה זו פועלת להמרה ומיזוג האנרגיה שמגיעה מבחוץ, היא מזקקת את החומרים בגוף ומשמשת כמרכז הבקרה הפנימית של הגוף. זוהי שכבה הטומנת בתוכנה את היחודיות של האורגניזים, את הפוטנציאל האנרגטי שלו ואת מבנה האישיות שלו.

פנים הנבט- שכבה זו פועלת להמרה ומיזוג האנרגיה שמגיעה מבחוץ, היא מזקקת את החומרים בגוף ומשמשת כמרכז בקרה פנימי- תקשורתי של הגוף. זוהי שכבה הטומנת בתוכה את היחודיות של האורגנזים, את הפוטנציאל האנרגטי שלו ואת מבנה האישיות שלו. במרכז הנבט נמצא מי שמושך בחוטים ועל פי הם פועל הנבט. בין שמים וארץ עומד האדם- זהו מרכז הבקרה- ההורמונים, נוירונים, מצב רגשי, רוחני וכ'.. העובר מושלם בשבוע 14 אבל מרכז הבקרה שלו עוד לא יודע לתפקד- כאן מתקבלות ההחלטות החשובות. תפקודי האיברים תלוי בניהול נכון של משאבי הגוף והנפש. שכבה זו מקושרת ל-shen, yuan, jing. היא קשורה למי אני. יודע מי אני. האש- שולטת על ההכרה ומיזוג החומרים והאינפורמציה שמגיע מבחוץ. המים- מווסתים את הנוזלים, ההורמונים ואחראים על זיקוק החומרים ורגשות- כל אלו הן החיות של הנבט.

זהו מודל מאוד בסיסי, יסודי. כשהבעיה אצל מטופל היא מהותית ודרמטית. כשיש הרבה רעש וקשה לעשות הפרדה בין מערכת כזו או כזו באמבה, כשיש סכנה לאורגנזים. כזה משהו מורכב ומסובך. כמו בעיות פריון, מחלות אוטואמונית... כשזה קשור להיות האדם חי ויש בו בעיה כשלא אמורה להיות בו בעיה.

​

מודל האמבה-

מודל זה הוא המשך ישר של הנבט ובו בעצם נפרדות המעטפות לשכבות נפרדות בתהליך התפתחותי. מסונגה מתאר במודל את הדרך בה עושה האמבה דרך מתוך מרק בראשתי וחיים עצמאים לתוך סיפוק כל צרכיה והגשמתה כיישות נפרדת. זהו מודל המתאר את התפתחות האדם, בכל שלב בחייו וכמוהו גם התפתחות המחלה. המודל מבוסס על רצף זרימת הצ'י במרדיאנים- לפי השעון הביולוגי. השלבים במודל:

1. מתכת- הגדרת גבולות. עוד לא יודע מי אני אבל אני יודע מה אני לא. מה מחוץ ממני.

2. אדמה- סיפוק צרכים. רעב? מה נאכל? בורקס, סיגריה, בננה? שלושתם? מציאת צורך.

3. אש- שלב הזהות- הטמעת והזנת ההרכבים שלנו, זו הזהות שלנו, מה הבנו, מה בתוכנו.

* שלושת השלבים הראשונים הם יותר שלבים של בנייה, יותר יינים, של קבלה.

4. דחף ובריחה מסכנה- לאחר הבנת הפוטנציאל של מי אנחנו, אנו מנסים לבוא להגשה, תנועת המים דחף, אבל כשעוברים לתנועה יש יותר חשיפה לסכנה כי התרחבנו. זהו ההילוך הראשון- הכי חזק. יש יותר צורך להגן, היואן צ'י כבד אל מול הווי התנועתי.

5. חיים בקהילה- האמבה אומרת שקשה לחיות לבד ומבינה שהחיים טובים יותר כשחיים ביחד, אם חיים בסביבה של אמבות אפשר לחלק סמכויות ואפשר לחיות טוב יותר, כל אחד דואג למשהו וכך אפשר לנהל משאבים טוב יותר כדי להרחיב את הפעילות. רשת סופרים תצליח יותר מסופר בודד כי הם נעזרים אחד בשני, משקיעים פחות משאבים- מגדילים את מה ששלהם בפחות משאבים, יש בה תמיכה, הגנה ומחזוריות.

6. בחירת כיוון- לאחר שהאמבה מבינה מי היא ומשתמשת בקהילה כדי להרחיב את עצמה ולצמוח היא עושה בקרה וסינון על הדברים שאוחסנו בכבד. היא לא רק בוחנת מה יש לה בידיים אלא גם מה עשו השלבים הקודמים לה- בקרת איכות. להוציא תוצר טוב. זהו שלב של הגעה להחלטה, אין צורך להמשיך לאחסן אצלנו ועכשיו נפיץ- אימפולסיביות. אם לא אספנו נתונים (פעימה ראשונה) כמו שצריך יתכן וטעינו. פעימה שנייה היא מה יש לי בידיים, בקרת איכות ויכולה להיות בקרת יתר, עולה במשאבים, בוס שמחליש ומדכא את העובדים שלו, בוס מאוזן טוב ותחושה טובה, לא מאוזן מוציא תחושה של לא מספיק טובים וירצה עוד ועוד בלי סיפוק. אם נרצה לרסן את העץ נרצה להציב לו גבולות. והיא תתן לו מקצב נכון. מכל זה בחורים כיוון והחלטה (פעימה שלישית).

* שלושת השלבים האחרונים הם שלבים יותר יאנגים, מוצאים לעשיה ולפעילות.

​

שלב 1- מתכת, הגדרת גבולות:

ריאות ומעי גס, פותחות\ וסוגרות באופן ספונטני. האדם נפרד מהסביבה שלו ומתחיל לרקום זהות עצמאית, הוא נשאר בקשר עם הסביבה כדבר ספונטני והכרחי- כגון נשימה וסילוק פסולת. שלב זה קשור לנשימה, סילוק וליכולת להתגונן מפני הסביבה לתקשורת ופרידות. זהו החלק בנפש הקשור לחישת הגוף ולחיבור בין הנפש לפיזיות- הנוכחות, ההסתכלות והתפיסה של הגוף שלנו בעולם, הנשמה החומרית יותר, של הכאן ועכשיו בעולם הזה. מערכת יחסים שלנו עם עצמנו והקשר עם הסביבה. עד כמה האדם שומר על גבול בררני או נותן לחברה לחדור אליו.

ברמה הפיזית- נראה הפרעה בתפקוד האיברים של הריאות והמעי הגס בפעלות הכנסת אויר וסילוק פסולת. קושי לקחת מהעולם ולסלק החוצה, השליטה על העור וההזעה. ברמה רגשית זוהי מערכת השולטת בצער, יגון, אבל, ופרידה וביכולת שלנו להכיל את הרגשות ועם זאת לדעת לשחרר אותם בטרם יהפכו לפתלוגיים.  ברמה הרוחנית, אספקט ה-PO הוא התודעה שלנו שאחראי לקשר בין הנשמה הייחודית לבין הגוף הפיזי. יתבטא בנשימה, תגובה למגע, ריח, קורדינציה ומוטריקה. הטאקט והיכולת הספונטנית להתאים את עצמן לסביבה- המרחב הפרטי של אדם- מטופל היושב מרוחק מהמטפל. חלקי המערכת: כל מערכת הנשימה מהאף, קנה הנשימה, גרון, לוע, עור, נקבוביות ומעי גס. מבחינת מרידיאן- הריאות זהו המרידיאן הראשון שנוצר- המרידיאן יותר חשוב מהנקודות על גביו (מישוש מרידיאנים), ומשתייך לעלה החיצוני. להכניס דברים כמו צ'י, אויר, דרך נשימה ולהוציא את מה שלא צריך- מעי גס, זהו המרידיאן השני שנוצר כדי להוציא דברים החוצה. כשמרידיאן הריאות יהיה חלש (מבחינת צ'י) נראה עייפות, חולשה, דיכאון, סגירות, חוסר ויטאליות, ראש כבד, גב וכתפיים נוקשות, אסטמה, ברונכיטוס והצטטניות תכופות. המעי הגס אמור לסלק את הפסולת דרך כל הפתחים- פי טבעת, נקבוביות עור, נחיריים, דמעות, אוזניים, נרתיק, קנה נשימה ושתן (חולק עם השלפוחית שתן). הוא אחראי על הויתור, שיחרור חסימות, זכרונות, רגשות- כל זמן שנכנסים דברים צריכה להיות גם הוצאת פסולת. "פקיד העברה"- מעביר את רצון ראש הממשלה, שלא תהיה עצירות פיזית או רגשית, יעיד על חוסר איזון במרידיאנים. היכולת שלו להוריד למטה- אזור המותן ותפקוד הרגליים, תקיעות של דם באיזור הראש, חוסר מוטיבציה, קור בבטן תחתונה, שילשולים, הפרעות מחזור. אנשים ששונאים לעשות פעילות גופנית, אין להם אנרגיה, הם שונאים להזיע (כל זאת עקב ויסות הטמפטורה דרך הנקבוביות), שיחרור רעלים, LET IT OUT.

בתפקידי המערכת סובבים סביב "הגדרת גבולות. מפריד בין מי אני, למי אני לא. מתכת- היא הכנסה וסילוק- היכולת להתרחב, אנשים שאוגרים דברים כי קשה להם לשחרר- פיזית ונפשית. שליטה על העור, שליטה על התקשורת, מקצבים, הגדרת גבולות- יצירת זהות, גבולות אקטיביים ופסיביים, ספונטניים, היכולת לצקת תוכן לבפנים, כל זה קורה כדי לקבל את הזהות (חומה ומגדל), היכולת לבודד את הגוף מהסביבה ויכולת ההגנה.

ה- PO- הנשמה הגשמית\ ארצית, המחוברת לחישת הגוף וההתחברות לעצמך, של העולם של כאן ועכשיו, איך אני נראה כלפי עצמי והיכולת להיות שלם עם זה. שליטה על נשימה והפצת צ'י, הכנסת אויר, קול חדש, אסטמה, הפרעות נשימה, קור רק בקצוות- ריאות, קור בירך האחורי- מעי גס.

הכנסה וסילוק- אנשים שאוגרים ושומרים, סוג של קמצנות, רגשות- לפתוח את הלב או להסתגר בתוך הגבולות, ובחומריות- לא משתפים. שומרים על טריטוריה. היכולת לשחרר כדי שיכנס משהו חדש ואם זה מלא בפסולת לא יכול להכנס משהו אחר.

נוזלים- המתכת מווסת נוזלים ולא אחראית על נוזלים, אחראיים על לחלוח (לקרר) והגנה (דמעות). הצורך להזיע כשחודר פתוגן כדי לסלק אותו. נוזלי מערכת העיכול- המעי סופג, הזיעה היא ספונטנית. יובש על העור (פנים, ידיים, שיער).

שליטה על התקשורת- עוצמת הקול, היכולת להוציא צליל, להסביר דברים במילים, לא מה אני אומר אלא איך אני אומר. טון הדיבור, היכולת להיות בטאקט, הספונטניות והיכולת לעשות את השינוי לסביבה שנמצאים בה. להגיד דבר נכון בזמן הנכון. אנשים שלא יכולים לשמור סוד. ההישענות בשיאצו- להרגיש את המגע.

מקצבים- קשה להצביע על בעיית מקצבים- דופק, נשימה, רעב, שובע, עייפות, וסת, עיכול- בשביל להציע על בעיה במקצבים חייב להיות שילוב של כמה מקצבים ביחד.

אין דבר כזה בעיה במתכת- אלא מה במתכת?, מכריזים על הפרעה בתפקוד המערכת רק כשיש כמה סימפטומים.

יכולת ההגנה- לא כל דבר שאומרים עלינו אנו חייבים לקחת אותם הביתה.

המלצות תזונה- טעם חריף, התיבול, הארומה, טעם שפותח, עשבי תיבול, שום, בצל, בזיליקום- פותחים את הנשימה. ירקודת שנותנים טעם וערך מוסף- ירקות שורש- סלרי, פטרוזיליה, טימין, לפת, צנון, מרווה. הריאות שונאות לחות ומטוגן כי הלחות יכולה להתיישב בריאות- שיעול עם ליחה. להמנע ממוצרי חלב וקמח לבן, מחלות עור. אנשים שאומרים שהם רוצים לחזור למצב לפני המחלה לעומת אנשים שאומרים שהם רוצים לסיים את המחלה ולצאת לדרך חדשה. זה מה שהביא אותם לשם- בחירת המילים מראה על הבריאות- היכולת ללמוד. יוצאים חזקים.

ביחסים בין המטפל למטופל- יצירת והצבת גבולות- שלא יתפזר, יצירת זהות, סחר חליפים, לפעמים אני נורא קשוב, נורא נוקשה, אני לא עם אותו כובע (זהות)- מול אותו מטופל או מול מטופל אחר, אם אני לא אשתנה- המטופל לא ישתנה, לא תמיד צריך להיות קליליים ומצחיקים או לפעמים להיות נוקשים- אינדיבידואלי מול אותו מטופל שאני מולו.  שמירה על מקצב- דיבור, גבולות גזרה- מתי טיפול מתחיל מתי מסתיים, איך הבית שלי נראה כשמטופל מגיע מול מצב רגיל של הבית. האם המטופל מאחר להרבה דברים אבל לטיפול מגיע בזמן. חציית גבולות- לצאת מהקיבעון- כדי להצליח. "אני תמיד כזה" לא תמיד זה טוב- אז "תשתנה", יש את האפשרות הזו.

שלב 2, האדמה- סיפוק צרכים כדי להתקיים:

יש בה 3 פעימות- 1. זיהוי הצורך- חסר משהו מהותי כדי להתקיים. 2. התנועה לעבר גורם סיפוק, סיפוח לתוך הגבולות והכנסה פנימה. 3. שובע- צריך לראות שזה מתקיים. אני לא מספק צורך לפני שאני מזהה אותו, אם יש לי צורך בו בכלל. ההבדל בין "בא לי" לבין "אני זקוק". לא תמיד למדנו אותנו לזהות ולהצביע על צורך, ילד מושיט ידיים לאמא שלו- היא ישר תרים אותו ישר או תתן לו מלפפון אבל היא יכולה לעזור לו לזהות את הצורך- "נראה לי שאתה רוצה שאני ארים אותך...", הרבה פעמים מוותרים על שלב הזיהוי ורוצים לספק את הצורך ולכן הרבה פעמים הפעימה השלישית לא מתקיימת. אני לא שבע כי אני לא יודע למה עשיתי את זה. אמבה מספחת מזון- מכילה דברים שלא היו בה לפני, שלב העיבוד, הפריון, ההתמדה. המרדיאנים כוללים- לבלב, רוק, אנזימי עיכול, צינור עיכול עד המעי הדק. כל נושא הצרכים אלו דברים שאנו סופגים מהורינו. תינוק עייף- משכיבים אותו לישון, הורים צריך לדעת לשחרר את הילדים שלהם כדי שידעו להיות אוטונומיים (צמאיים)- אם אתה רוצה עוגת יום הולדת, אמא לא תעמוד בשבילך, לא לעמוד בתור בשבילו, הוא ילמד לעשות זאת בעצמו. זה קורה לאחר תחושת יציבות שלו, הוא יהיה מספיק בטוח להרחיב את הגבולות שלו ולהתקדם הלאה, לעבור שלב (כמו בזוגיות, בהגעה לטיפולים וכ'). אדמה מייצרת שינויים בחיים, משוייכת לעלה התיכון, באמבה היכולת לצאת החוצה ולספק דברים- לאחר קבלת אישור הטחול. קיבה כוללת הזנה, שפתיים, שחלות, צינורות עיכול, תיאבון, רעב. קיבה יודעת להוציא ולקבל- אנשים שנותנים, תנועת גיטסו שמכלה בסופו של דבר כי כמה אפשר לתת בלי לקבל (טיפול, עיצות, דיעה, לקבל את האחר, עקשנות של אדמה כשהיא לא מאוזנת, סיפוח צרכים) לכן היא תעדיף קודם כל לבלום- לומר "לא!" לקיבה יש קשר להזנת העובר והתינוק (גם לאחר הלידה- חלב האם- הדם הלבן- מרידיאן העובר בחזה). הטחול מזהה את הצורך ומפיק ממנו תוצר שאני יכול להשתמש בו. טחול נותן גם יציבות וגם תנועה כי הוא לוקח משהו ומשנה אותו לדבר אחר. לוקחים החלטה לשנות ואחרי שעה לא עומדים בזה- חוסר יציבות של אדמה. מהמרכז יש תנועה- יותר איטיות, יותר מחושבת, לאט לאט, לא בבת אחת- בלימה.  תירוץ שיציבות זה דבר טוב. מרידיאנים שייכים לעיכול- טרנספורמציה למזון, רגשות, הרגלים. עיכול המידע- קשור לקרום המוח- שם נספג החומר.

תפקידי מערכת האדמה- סיפוק צרכים- שובע בחיים, בחירות נכונות לצרכים. יציבות, התמדה, שגרה, מיציבות לשינוי- התפתחות ולא להתעקש, יציבה שלי בעמידה, לא להשען על משהו, טונוס השריר מול האלסטיות.

החזקה ותמיכה- היכולת להחזיק איברים במקומם.

יצור צ'י- לקחת בננה ולעבוד איתה, היכולת לספק לאמבה, לחיים שלנו חומרי גלם לאנרגיה, תשישות, עייפות, אנמיה, ויטליות, שרירים חלשים, חיוורון. היכולת לבצע T&T מעפל הטחול קיבה. לוקח בננה, הופך אותה למשהו אחר, ומשנע את זה למקום אחר- אחד הדברים המרכזיים. יש לה בעיות לחות- כבדות (בראש, מפרקים) כי הלחות תופסת מקום, שחוסמות מקומות חלולים (כמו בשלפוחית שתן), שתן תכוף אך לא רב, תחושת מלאות אחרי אוכל.

ה- YI- האספקט המנטלי של האדמה, אם יש לחות בגוף יותר קשה לחשוב, היכולת לעכל חומר לימודי ולעבד אותו.

פוריות- הלחץ, הרצון להיות הורה, הויתור בהורות, היכולת בבקרה הורמנלית אם לא מופרש אסטרוגן בשחלות הבעיה עם הזקיק והביצית קשורה לאדמה- שחלות פולציסטיות. יותר מדי לחות. כל שלב בפריון קשור למערכת אחרת, לכן במובן ההתפתחות צריך לוודא שאין הפרעת לחות המסבכת את התהליכים, הן מבחינה מחשבתית הן מבחינה רגשית. קרקע צריכה להיות פוריה כדי לגדל בתוכה. משהו שאפשר להתפתח בו- יכולת הפריון, להיות רטובה ולחה, לא יבשה או בוצית- הקרקע לכל התהליך.

המלצות תזונה- מערכת המושפעת מאכילה, שונאת מייצרי לחות, שתופסים מקום, זקוקה לאכול חמים, נוזלי (לא מדי), דגנים- שייכים לאדמה שלא מייצרים לחות- שיבולת שועל, קינואה, אורז, תירס, כוסמת, כל הכתומים- גזר בטטה דלעת. כשהיא לא מאוזנת מחפשת מתוק ולחות. תבלינים מחזקי צ'י בגוף- בצל, קינמון, ג'ינג'ר, שומר, שום, אגוז, בזיליקום. מתוקים טובים: תמרים, תאנים, קוקוס, דובדבנים- תמרים גדלים במדברים- יובש. ההמלצה לבשל, לאדות את האוכל על מנת לחזק את אלמנט האדמה ובכך לעזור לתהליך העיכול. יהיה קשה לאכול אוכל קר, יבש וכבד לעיכול. חשוב להימנע ממזון מייצר לחות- חלב, שמן- מטוגן, ארוחות כבדות גדולות, אוכל קר.

מערכת יחסים בין מטפל למטופל באסקפט האדמה- להבין מה הצורך של המטופל שלי בטיפול, לעזור לו לזהות את הצורך ולעזור לו לתת לעצמו סיפוק ומענה, לגעת באיזור עליו הוא מתלונן, נוכחות במרחב הטיפולי, להיות בטוח ויציב. לגרום לו להבין למה הוא צריך את הטיפול והרגיעה בזמן מסויים. מה אנו עוזרים לו להבין כדי שיחייה יותר טוב.

​

שלב 3, האש-

לשלב השלישי במודל מגיעה האמבה (לאחר שיצרה גבולות- יודעת מה היא לא, יש לה סחר חליפין ספונטני עם הסביבה, (סיפקה את צרכיה ולמדה שובע) כשעד עכשיו היא אספה את כל החומרים והנותנים כדי ליצור זהות. עד אז היא לא ככ ידעה מי היא, ובשלב זה היא בונה זהות. 2 השלבים הקודמים נותנים לה חומר גלם כדי לייצר זהות. כאן היכולת להטמיע דברים פנימה וליצור חוויות בדרך ולהכניס ולהטמיע בתוך הדם, כל מה שהיא לקחה בשלבים הקודמים יהווה ערך לאמבה. כאן יכולת הספיגה של המעי הן של מזון וגם של חוויות באות לידי ביטוי. בשלב זה האמבה פתוחה עם כל החושים שלה לתבונות שלה.  המעבר בין ה-YI האינטלקט לבין התרגום וההטמעה בחיים. ההבדל בין להבין מה כתוב בספר ללהבין בחיים.  בשלב זה האמבה תלויה בין מה נכנס מהמתכת והאדמה. אם נכנס סיגריה במקום אויר צח או בורקס במקום אוכל מזין- חומרי הגלם שיש לרשות האמבה פחות טובים להטמעה, אך אם היא עשתה בחירות נכונות- בננה, היכולת שלה להטמיע דברים טובים ונכונים תעלה, להטמיע ויטמינים- באחריות האש. כל שלב תלוי בתוצרים של השלבים שקדמו לו. אם האמבה פישלה בשלב מסויים זה יכול להשפיע על השלבים הבאים.

האספקטי הנשפי של האש הוא ה-SHEN- יכולת להיות במודעות, ערות, הכרה, שמחה של שלווה ולא שמחה שמכלה. היכולת לשבת ולהתבונן, מאפשרת יכולת לקלוט את החוויה בגדול ולא במהירות, הטוהר וה-MIND הנקי.

דבר המאפיין את האש הוא היכולת ליצור שינויים. (גם האדמה מייצרת שינויים אבל היא עושה את זה בהדרגה ובשלבים של לאט לאט מתוך יציבות), האש מייצרת שינויים בבת אחת, בדרמטיות. לפעמים לא ניתן לבנות על יסודות עקומים וצריך להרוס הכל ולבנות מחדש. לפעמים מתוך יציבות אפשר לעלות ולגדול, לשנות דברים בתחומים מסויימים אבל כשבן זוג מרביץ- אין מקום לשינוי, צריך לקום וללכת- זוהי האש. זהו הציר של שינוי מיציבות לקצה השני של להרוס ולבנות מחדש. כל דבר יושב על ציר- קיו וג'יטסו- יציבות מול הרס. תמיד צד אחד חשוך מול צד אחד מואר. האש לוקחת הרבה חלקים ויוצרת שלם גדול יותר. לפעמים כשיש כמה חלקים הם לא תמיד מסתדרים אבל האש מסדרת אותם ביחד (משלימה כמו פאזל), האינטגרציה בין החלקים. השלם גדול מסך חלקיו.

המעי הדק מתעסק יותר באיכות הדם- מטמיע חומרים לתוך הדם- ויטמינים, מינרלים, עושה את הדם לאיכותי יותר וגם מסנן חומרים שלא יכנסו למחזור הדם (פסולת ורעלים). הלב מתעסק יותר ב-SHEN ובאיכות האמבה- משתמש בדם כדי להפיץ את התובנות לפריפריה.

בין המעי הדק ללב יש בעיקר מערכת יחסים של הגנה- ללב יש את היכולת לקלוט את הדברים בפרופורציה- להגיב למציאות כמו שהיא והקיסר יעשה את זה ממקום שקט. המעי הדק הוא הגדר של הלב ושומר שלא יגיעו רעלים וטראומות ללב. הוא מגן על האורגניזים בכל מחיר- כי הלב הוא המהות. ויש לו 2 דרכים לבצע זאת.

המנגנון הראשון- הוא לא מכניס לדם גם פיזית וגם נפשית פסולת או שאם כבר נכנס הוא מסלק אותו דרך המנגנון של הפרדה בין עכור לטהור. הוא מזקק חומרים מה נכנס ומה לא, איכות הדם ומונע ממסרים שגויים לפגיעה בקיסר. המנגנון השני- הוא היכולת שלו לשלוט על כלי הדם ומונע ממה שנכנס כבר לתוך הדם ולא הייתה לו שליטה על זה להגיע ללב. במצבי טראומה אדם קופא- FREEZE- כל הדם מתרכז בבטן ולא מגיע ללב, לכן הרבה טראומות מתבטאות ב- BLACK OUT, כביכול הלב מתנתק מהסיטואציה הזו כי חלילה אם הוא היה מוערב הוא מתפרק.  PTSD-  פוסט טראומה מנגנון הגנה חזק- אדם יכול להדחיק משהו כמו 40 שנה, אחרי 40 שנה משהו ביכולת ההחזקה מתחיל להתרופף. אנשים שנפגעו מאנשים קרובים ישחררו לעת זקנה. כך שהוא תומך את כלי הדם כדי שהמקרה לא יגיע ללב. לעיתים נפגוש אנשים שכפתור הטראומה שלהם לחוץ- הם לא משתחררים, מתבטא בכאבי שכמות, אבי העורקים בבטן פועם ופוגע בחוזקה. אנשים שמגיבים לכל דבר כיאלו זה טראומה, נדע לזהות בין אי זרימת דם בגוף באיזורים שונים, ובאיזה מחמם יש תקיעות או אי זרימה והאם יש בינהם בכלל דיאלוג. אלו אנשים שחיים את חייהם העכשיויים כיאלו הם בטראומה או באיום קבוע. "הגוף זוכר".

הלב לא מסתפק רק בשומר אחד, המעי הדק הוא הגדר סביב הלב- איכות ותנועת הדם. המחמם משולש הוא המגן של הממלכה- הוא לא אמור להכניס את האיומים לתוך האורגנזים, הוא במערכת הגנה אקטיבית, ספונטנית- אדם שנופל ומיד מושיט ידיים לפנים, הוא מונע אותנו מהסיטואציה, אך סכנה ממשית יכולה לחדור אותו (יריות למשל). מעטפת הלב יושב צמוד ללב, המשרת הכי קרוב לקיסר, איש סודו, מעביר את כל המידע מהממלכה, משתף אותו בכל מה שקורה בממלכה כי הגוף לא יוצא מהארמון. מעטפת הלב אמור להעביר ללב גם את המציאות ואם המעפטת חולה היא מעבירה מסרים לא נכונים לגוף, והלב יוציא לפועל פעולות לא נכונות. המעטפת אחראית על אבי העורקים, משם הכל מתפצל והמחמם משולש מעביר גם לפריפריה.

האש אחראית על כל טקסי המעבר בחיים, ברית, בר מצווה, גיוס, חתונה, סיום תואר- ציון דרך. בכל דת יש טקסיות- כדי להטמיע. להגביר מודעות לכאן ועכשיו, שהחיים לא יעברו נורא מהר. הכבוד שלנו לטקסיות, מה לקחנו ומה הרגשנו- סיכום נושא מסויים. מה הבנתי בסוף השיעור? "מלא דברים", "צריך לחשוב על זה", האש הופכת את הכל לדבר אחד, משמעותי יותר, לתובנה. אם אני רוצה להטמיע משהו צריך לעשות לו טקס- כמו גמילה מחיתול. אם פשוט תכניס ילד למיטה הוא לא ירדם, הוא צריך סיפור, מקלחת- טקס.

במודל הנבט האש היא בפנים הנבט- הרגשות, העולם הרוחני, היכולת לייצר תובנות- מה אני אוהב ומה לא. מקבל את חמשת החושים והגבה בפרופורציות. האם קורה משהו קטן ואין תגובה בפרופורציה. מתבטא בעצמיות שלנו, לחוש חמלה, תקווה, תפילות.

(כוונה –  מגע- תגובה  doing – תובנה being)

האש מעצימה את הציר, ב-doing המטפל ינסה לגעת כמה שיותר- יותר מגע, יותר קאטה, ככל שהוא נוגע יותר הוא חושב שהוא עושה יותר. אנשי ה-zen יעשו את הדברים הכרחיים ביותר ויתנו אפקט מקסימלי- צריך לדייק ולזקק כדי לא להעמיס דבר מיותר, על איזה מקום אני לוחץ ועל איזה מקום אני מוותר- איכויות האש. בדיוק, הנוכחות, הלב השקט והפתוח, לקלוט מה קורה בטיפול. מעלה את התגובה- תבונה מ doing ל being.

המעי הדק עוזר למצות את החומרים לאיכיות של דם- הפרדה בין עכור לטהור ולמנוע ממצבי טראומה להגיע ללב- לקיסר. כמו שהמעי הדק אחראי על לחיצת כפתור הטראומה הוא גם אחראי לשחרר אותו, ויש אנשים שהכפתור הזה לחוץ ותקוע אצלם שנים. המעי נותן את המיצוי, הוא שומר על צ'י ווטליות בהארה- שלא תהיה נוקשה ולא פועלת בלחץ. המערכת מחפשת להמיר, להטמיע ולחפש אינטגרציה (איך אני לוקח את כל מה שנכנס לגוף- מזון, רגש, מפגשים והופך את זה לשלם) ולספוג פנימה.

הרס ובניה מחדש- יש דברים שעכשיו צריך לשנות אותם (הרגלים, אבל לא על חשבון יציבות, שלא יראה שאין שורש), להקשיב להרס ולבניה מחדש. לדעת מתי חיובי לאדם לנתק אותו ממשהו קודם או לשנות לו בצורה איטית. ציר אש-אדמה.

יצור דם- השלבים הקודמים (מתכת, אדמה) סיפקו לאש חומרי גלם להפוך את הדם לאיכותי. יכול להיות שלאנשים פיזית לא יהיה חסר כדוריות דם, השאלה מה האיכות של האדם- ויטמינים, הזנה, ברזל. אם הבחירות נכונות (בננה ולא בורקס) זה כבר שלב של ספיגה. חומרי הגלם נכנסו פיקס אך ההטמעה שלהם לא טובה. אם יש יותר מדי ברזל- זה עיניין של הרס ובניה מחדש.

שליטה על כלי הדם- הגנה על הלב ומפריד בין איזורים שונים- בטן, שכמות. הארה תהיה כלואה. יצור דם דורש חום (אדמה כדי לעכל, מים בשביל מינג מנג, מחמם משולש כדי לווסת טמפרטורה) החום מיוצר באש.

 SHEN-  היכולת להביט בקרקעית האגם ולראות הכל בשקט, לדבר על הרגשות שלי. ביטוי של יותר רגש מרצון. מה לקחתי מהשיעור או שצריך לחשוב על זה קצת.

המלצות תזונה- אם יש לנו חום או אש, נרצה לקרר או לטהר חום. נשתה דברים מרים כמו מרווה, קפה מר (אנשים שמנים שאוכלים זאת יהיו עם פנים אדומות- חיים בלג בעומר). מאכלים חריפים\ אלכוהול מייצרים אש בגוף (חום מניע וטוב ללחות). מזונות עשירים בכלורופילים וב B12 חומצה פולית, ברזל ואורז אדום עוזרים לבניית דם. לחיזוק דם- שעועית אזוקי, סלק, תרד, ברוקולי, שיבולת שועל, עשב חיטה, ירוקים- מחזקי דם וגם מנקים דם, אדומים- בשר, תה, סרפד, פטל, תות שדה, חמוציות. לטיהור חום- דוחן, קינואה, לחם שיפון, רוקט, אספרגוס, סלרי, חומץ, אבטיח, מלון. להרגעת נפש- קמומיל, פסיפלורה, מליסה, חלב עזים, דגנים מלאים, קוואקר. להנעת דם- כורכום, חומץ, חציל, ג'ינג'ר, פלפל חריף, זעפרן, בצל, עירית. נשים שסובלות מכאבים נוראיים לפני מחזור- לשים כורכום במים ולשתות (עדיף שורש).

יחסי מטפל מטופל באספקט האש- שלב הזהות, התובנות, מה לקחת, מה בוחר להיות, מה אתה משאיר על המזרון ומה אתה לוקח איתך ככלים ליום ליום. אם הטיפול מסתכם במגע תגובה בלבד- הוא מרגיש טוב אחרי טיפול אבל אחרי כמה ימים יש לו בעיה בהטמעה שלו, היכולת להתבונן, לעשות מדיטציה, דמיון. לראות צבעים, היכולת להסתכל על אדם בעיניים ולהגיד לו שאתה אוהב אותו.

בסוף השלב השלישי האמבה מבינה מי היא. ב-3 השלבים הראשונים האמבה מתעסקת ביצירה, חומרי גלם ועכשיו היא יודעת מי היא.

האמבה סיימה חצי דרך- שלושת החלקים הראשונים של האמבה מתקדמת לעבר תוצר מרכזי- זהות. עד עכשיו היא הייתה עסוקה בבנייה.

מהשלב הרביעי האמבה עוברת מפאזה פסיבית לפאזה אקטיבית- לוקחים את הזהות שלנו ומממשים את הפוטנציאל. מהשלב השלישי היא תדחוף את עצמה מלדחוף ולהכניס חומרי גלם פנימה להוציא את זה החוצה.